החלטה בתיק מ"ת 44161-08-11 - פסקדין

מונחת בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשם, עסאם עיד, (להלן: " המשיב") הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977; עבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ( שתי עבירות ).

על פי אמור בכתב האישום, המשיב הינו בן דודם של האחים וליד עיד (להלן: " וליד") ופדיל עיד ז"ל (להלן: " המנוח"). סעיד עיד (להלן: " סעיד"), הינו דודם של המשיב, וליד והמנוח. סעיד, וליד והמנוח התגוררו בבניין מגורים משותף בכפר כאבול (להלן: " בית המנוח"; להלן: " הכפר"). בבניין סמוך לבית המנוח מתגוררת משפחתו של המשיב (להלן: " בית הורי המשיב"), ובין חצרות שני הבתים קיים מעבר (להלן: " המעבר"). המשיב אינו מתגורר דרך קבע בכפר, ובביקוריו בכפר הוא שוהה בבית הוריו. עוד נטען כי בין משפחת המשיב לבין משפחת המנוח קיים סכסוך קרקעות ממושך.

נטען בכתב האישום כי ביום 9.8.11 בסמוך לאחר שעה 18:30, נהג המשיב ברכבו בכפר והגיע עד סמוך לשער בית המנוח. בין המשיב לבין וליד ובני משפחתו נתגלע עימות, שלאחריו עזב המשיב המקום, נסע למתחם בית הוריו והצטייד בסכין, מתוך כוונה להמית את בני משפחת המנוח או מי מהם. המשיב, כשסכין בידו, הלך לכיוון בית המנוח, תוך שהוא מקלל את בני משפחת המנוח וצועק כי בכוונתו "לחורר אותם" ולרצוח אותם. סעיד והמנוח נגשו לכיוון ממנו נשמעו צעקותיו של המשיב. בהגיעם סמוך למעבר בין חצרות הבתים, הבחין בהם המשיב, ובאמצעות הסכין, דקר את סעיד שתי דקירות, האחת בחזה שמאל והשניה בזרוע שמאל. לאחר שסעיד נפל ארצה, דקר המשיב את המנוח בבטן משמאל. כמו כן המשיב דקר את וליד בחזה מימין, לאחר שזה הגיע למקום וניסה להרחיק המשיב. כל זאת עשה המשיב מתוך כוונה להמית את סעיד, המנוח ווליד. כתוצאה מהדקירה שדקר המשיב את המנוח, נגרם מותו של המנוח, וזאת מהלם תת נפחי בעקבות פצע דקירה בבטן, אשר גרם נזק למזנטריום ולעורק הכליתי הימני. כתוצאה מהדקירה שדקר המשיב את סעיד, נגרמו לסעיד פצע דקירה חודר בחזה משמאל עם קרע בסרעפת וכן פצע חתך בזרוע שמאל. כתוצאה מהדקירה שדקר המשיב את וליד, נגרם לוליד פצע דקירה חודר בחזה מימין עם פגיעה בריאה.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המתנהלים כנגדו.

בדיון שהתקיים, ביום 29.8.11, בפני כב' השופט קיסרי, הופנה עניינו של המשיב לבחינה על-ידי שירות המבחן. בהתאם לתסקיר המבחן, עולה כי המשיב הינו בן 37, עם 16 שנות לימוד, ועבד 18 שנה כמורה ומחנך בבית ספר במזרח ירושלים. בסקירת תולדות חייו של המשיב, הצביע תסקיר המבחן, על בעייתיות בהתנהלות המשיב ביחסיו הבינאשיים והזוגיים, וכן הצביע על מעורבותו של המשיב הפלילים. תסקיר המבחן, מצא בהתגוננתו של המשיב מהבעייתיות הנלמדת מיחסיו הבניאשיים, הזוגיים ומעורבותו בפליליים, כהתגוננות המלמדת על יכולת נמוכה למודעות והכרה בחלקיו הבעייתיים, כהיעדר יכולת לקחת אחריות על התנהלותו וכן הציבה המשיב כמרוכז בקורבנותו. משכך, תסקיר המבחן מצא שלא ניתן לשלול הישנות עבירות פליליות והתנהגות אלימה מצידו של המשיב. עם זאת תסקיר המבחן, הבהיר כי הרשעותיו הקודמות של המשיב אינן מלמדות על דפוס התנהגות אלים או תוקפני. תסקיר המבחן, נתן דעתו לאפשרות התלקחות מעשי האלימות בינו לבין משפחת המנוח והמתלוננים, במקרה של מפגש אקראי, מאידך תסקיר המבחן נתן דעתו לכך שהמשיב ניהל עד למעצרו אורח חיים נורמטיבי ותפקד באופן תקין. משכך, תסקיר המבחן לא שלל אפשרות קיומה של חלופת מעצר שיכולה להתאים למשיב, במידה ותוצע, אם כי הובהר שעליה להיות מרוחקת בכ- 50 ק"מ ממקום מגורם של המתלוננים, ובכך תקטין האפשרות למפגש כלשהו בין המשיב למתלוננים, ובהתאם למנוע אפשרות הסלמה והישנות המעשים.

בדיון שהתקיים בפני ביום 21.9.11, נבצר מבא כוחו של המשיב להופיע לדיון עקב חולי. משכך ביקש נציגו של בא כוח המשיב, עו"ד חורי, להגיש טיעון בכתב בתוך 10 ימים. במסגרת החלטתי מאותו יום, התרתי לבא כוח המשיב, להגיש טיעון בכתב עד ליום 2.10.11. הטיעון הוגש באיחור, ביום 6.10.11.

המבקשת, הפנתה במסגרת טיעוניה בכתב לראיות לכאורה הקושרות המשיב למעשים המיוחסים לו בכתב האישום, מהן הודעת המתלוננים ועדים אחרים שהיו בקרבת מקום, בד בבד, שללה המבקשת גרסת המשיב לאירוע וגרסת בני משפחתו, אשר דבק בהן סתירות המלמדות על מופרכותן. עוד הפנתה המבקשת, לראיות לכאורה, המלמדות לגישתה על הימצאותה של כוונה מיוחדת להביא למות המנוח והמתלוננים, ומכאן כי מעשי המשיב עולים לכדי מעשי רצח וניסיון לרצח. לגישת המבקשת, מעשי המשיב מקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית, זאת לנוכח העבירה המיוחסת למשיב, וכן לנוכח הברוטאליות והאכזריות שליוו מעשיו. כך גם נטען, כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, בהתחשב בכך כי רוב העדים הינם בני משפחתו של המשיב ושכניו, וקיים יסוד סביר כי המשיב יפעל לשיבוש הליכי משפט. על כן, ובהתחשב במעשים המיוחסים למשיב, וכן בעילות המעצר הקיימות נגדו, לגישת המבקשת אין מקום לכל חלופת מעצר טובה ככל שתהיה. בהתאם, אין מקום לבחינת שירות המבחן לחלופת מעצר שיכולה להתאים למשיב, וכן יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

ב"כ המשיב הגיש טיעוני בכתב. לא אחזור על כל האמור בהם. אצין כי ב"כ המשיב הצביע על פגמים (לטענתו) בעדויות עדי התביעה המצביעים על תיאום גרסאות בניהם. לא ראיתי מעיון בעדויות עדי התביעה כי אכן קימים פגמים של ממש בעדויות. בכל מקרה אצין כי טענות אלו מקומן להתברר בהליך העיקרי.  כפי שיפורט סבור אני כי יש די בחומר הראיות כדי לבסס הרשעה ולהקים עילות למעצרו של המשיב.

לעניין עילת המעצר מבקש ב"כ המשיב ללמוד מהאמור בתסקיר להעדר עילה של ממש. אלא שסבור אני, כפי שיפורט, כי תוכנו של התסקיר אינו מוליך אל התוצאה אותה עותר המשיב לאמץ. הגם ששירות המבחן לא הספיק לבחון חלופה עולה כי רמת המסוכנות העולה ממנו היא במדרג גבוהה. 

דיון ומסקנות

ראיות לכאורה

השתלשלות העניינים, כמתואר בהודעות המשטרתיות, הן על ידי המשיב ובני משפחתו, המתלוניים ובני משפחתם, ושאר השכנים, מלמדת לכאורה כי המשיב הוא זה שדקר את המתלוננים וכן הביא למותו של המנוח.

אין חולק, כי טרם מעשה הדקירות, שהביאו בסופו של דבר לפציעת המתלוננים ולמוות המנוח, היה ככל הנראה עימות בכניסה לחצר משפחת המנוח (להלן: " העימות הראשון"). כך המשיב טען שהעימות התפתח עקב כך שווליד זרק לעבר רכבו, אבן ופגע ברכב [ראו הודעת המשיב מסומן 4א]. לעומת זאת בני משפחת המנוח טענו כי המשיב עשה "חרקות" עם רכבו, סמוך לשער הכניסה לביתם ובעקבות כך התפתח עימות מילולי [ראו לדוגמא הודעת מאגד מסומ 2ב].

בעקבות אותו עימות, באו שכנים להרגיע את שני הצדדים. ואכן הייתה הפוגה רגעית. אם כי לאחר זמן מה, שוב נשמעו צעקות בשכונה, אשר העידו, ככל הנראה על ההיתקלות בין המשיב מחד למתלוננים והמנוח מאידך. לאשר אירע בהיתקלות זו, הגרסאות סותרות.

סעיד עיד, אחד המתלוננים, מסר כי הגיע לחצר ביתו לאחר העימות הראשון, הוא שמע את קולו של המשיב מביתו כשהוא מקלל והלך לבדוק את פשר הדברים. סעיד הלך לכיוון המעבר בין שני הבתים, וכשהגיע ראה המשיב עם סכין בידו, אז המשיב דקר אותו שתי דקירות, ומשכך הוא נפל [ראה הודעתו מיום 14.8.11 ע' 3 ש' 6- 24]. כעבור מספר שניות, סעיד ראה על הרצפה את המנוח, כשהוא דקור [ע' 3 ש' 25; ע' 4 ש' 3].

וליד עיד, מסר כי הגיע לכיוון המעבר האחרון, ושם ראה את סעיד ואת המנוח כשהם שכובים פצועים על הקרקע. וליד מסר, כי הוא ראה המשיב כשהוא מחזיק בסכין, משכך הוא העריך כי המשיב מתכוון לתקוף שוב, על כן הוא קפץ על המשיב כדי למנוע ממנו להמשיך לדקור, אם כי המשיב הצליח לדקור את וליד בצד ימין מתחת לבית השחי ואז ברח מהמקום [הודעה מיום 15.8.11 ע' 1 ש' 3- 6, ע' 2 ש' 6; הודעה מיום 10.8.11 ע' 1 ש' 17- 28].

עאדל עיד, אחיו של המנוח, מסר "אני ראיתי את עיסאם מגיע מכיוון הבית שלהם שהוא מחזיק ביד סכין אני לא יכולתי לראות איזה סוג של סכין אני לא יכלתי לראות את התיאור שלה כי הוא רץ מהר וכאשר הגיע עד הדוד שלי סעיד הוא דקר אותו סכין וזה היה ממש מהר ואחרי זה הוא דקר את אחי פדיל בבטן שלו וברגע שהוא דקר את אחי אני ראיתי את אחי נופל אני ברחתי ולא יודע מה קרה" [הודעתו מסומן 3ב ש' 12- 16].

ואולם, בצד הודעת המתלוננים, נמצאות הפציעות שנגרמו למשיב. כך הפציעות שנגרמו למשיב, בעת ההיתקלות [ראו מסמכים מסומן ח' ו-ט'], סותרות במידה מה את הגרסה אשר נמסרה על ידי המתלוננים ומשפחת המנוח, אשר מתארים מעשי דקירה, נקיים ומהירים, ללא כל תקיפה מצידם. שכן הפציעות, מלמדות לכאורה על תקיפה הדדית, ומחזקת טענת המשיב כי הייתה היאבקות מסוימת בינו לבין המתלוננים והמנוח.